<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שני</h1>
<h2>דף כא:</h2>
פעמים נקט בברייתא דרשא מחד קרא, ולא מהך קרא נפקא לן הך דרשא אלא מקרא אחרינא, ונקט האי קרא משום דמסתבר טפי, כדפ"ק דבבא קמא (ט"ו ע"א) תנא דבי ר' יוסי הגלילי והמית איש או אשה כו', והך דרשא דהשוה נפקי לן (שם מ"ב ע"ב) מכי יגח שור את איש או את אשה וכל הפרשה קאי עלה, וכן גבי והתעלמת דריש זקן ואינו לפי כבודו נפקא לן מלא יהיה בך אביון, ודריש מקרא דוהתעלמת [ב"מ ל' ע"א].
<h2>דף לז:</h2>
מצינו תנא אומר חילוק לשני פנים, משום שלא היה יודע דעת רבנן דפליגי עליה, פ' טרף בקלפי (יומא מ' ע"א) קאמר התם רבי שמעון לא היה יודע מאי קאמרי רבנן, והכי קאמר להו אי הגרלה ממש קאמריתו פליגנא עלייכו בחדא ואי הנחה קאמריתו פליגנא עלייכו בתרתי.
<h2>דף מב.</h2>
פעמים מקשה למה לי סיפא מרישא שמעינן לה, ומתרץ זו ואין צריך לומר זו, וזה מדוחק, עי' לקמן בסוף החלק (סימן צ') ותמצא טעם בזה. פעמים דקאמר תנא סיפא לגלויי רישא. במה דברים אמורים לעולם לחלוק. אימתי פעמים לחלוק פעמים לפרש.
<h2>דף סו:</h2>
בפרק ב"ש בזבחים (מ"ה ע"ב) נומי ר' שמעון דבר שדרכו להאכל, והוי כמו דברי ר"ש, כמו ההיא דיבמות (קט"ו ע"א) נמתי לו כן הדברים, וכן ההיא דגיטין (ס"ו ע"ב) נמתי לשליח אף אני מקובל, והוי הך דזבחים כי הא שהבאתי מפרק ב' דבכורים, שר"ל ודברי פלוני כך, ודומה לו קצת.
<h2>דף עג.</h2>
מצינו משנה דמגלה חידוש, ואגב אותו חידוש מגלה לנו חידוש אחר, אע"ג דתנא ליה במקום אחר, ושבק חידושא רבה לאשמעינן כלישנא דההוא חידוש דמתניתין במקום אחר, פרק שני דזבחים (כ"ח ע"א) דאמר מני ר' אליעזר היא דאמר מחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת כו', ונקט עור האליה אע"ג דאיכא חידוש יותר באליה גופה שהיא ראויה למזבח אף לרב הונא, ונקט עור אליה לאשמעינן דעור אליה כאליה דמי אע"ג דתנינן ליה גבי שעורותיהם כבשרם. פרק מי שאחזו (גיטין ע"ג ע"א) איתיביה רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו הבית או נשכו נחש הרי זה גט, אמר ליה רבא ואימא מרישא אינו גט, אמר ליה רב אחא [מדפתי] לרבינא משום דקשיא רישא לסיפא לפיכך לא מותבינן תיובתא מינה, אמר ליה כיון דקשיא רישא לסיפא לא איתמר בי מדרשא משבשתא היא זיל בתר סברא, יש להבין דין זה היכא דקשה רישא לסיפא וליכא למימר נעשה דאזלינן בתר סברא.
